הנחות היסוד של התיאוריה של קליין: מבנים פנימיים ותפקיד האחר

האישיות נבנית ומתגלמת סביב חוויות הרס, תיקון ובנייה מחדש (חשיבות התיקון כמו בחסידות). אנו כל הזמן חווים מחזורים של הרס ובנייה מחדש בחיים.
דגש על תהליכים דינמיים/התפתחותיים וארגון אישיות במקום מבנה אישיות.
אין בתיאוריה אזכור של איד, אגו או סופר-אגו.
האחר כ"מיכל" של הפנטזיות, הדחפים והייצוגים.
התפקיד של המטפל כמיכל של אותן פנטסיות תוך פרשנות של ההשלכות ושל החרדות הלא מודעות של המטופל.

רעיון הפוזיציות של קליין (Positions):

פוזיציה אישיותית: עמדה בסיסית כלפי העצמי והעולם הכוללת חרדות מסוימות, מנגנוני הגנה מסוימים וארגון מסוים של ייצוגי עצמי ואובייקט.
פוזיציות הן צורות להתהוויות אישיותיות, אילו חרדות, ייצוגים ומנגנוני הגנה דומיננטים. יש רצף בין שתי הפוזיציות.
שתי פוזיציות עיקריות:

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית (paranoid-schizoid position).

הפוזיציה הדפרסיבית (דיכאונית) (depressive position).

בינקות, הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית מופיעה לפני הפוזיציה הדיכאונית.
בבגרות, שתי הפוזיציות מופיעות ביחד והדומיננטיות היחסית שלהן משקפת את המצב הנפשי של הפרט. לפעמים אחת מהפוזיציות דומיננטית יותר מהשנייה.
דומיננטיות של הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית מרמזת על הפרעות אישיותיות קשות. ככל שהפוזיציה הזו דומיננטית יותר כך מתקרבים לסכיזופרניה.
דומיננטיות של פוזיציה דיכאונית לא פתורה מרמזת על בעיות אפקטיביות של דכאון, הפרעות חרדה למיניהן ובעיקר בעיות ביצירת קשר.
דומיננטיות של פוזיציה דיכאונית פתורה קשורה לבריאות נפשית.

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית:

"סכיזואידית" בגלל שהמערך הנפשי מאופיין על ידי ניסיונות לבידול ופיצול בין חלקים טובים ורעים של העצמי והאובייקט כהגנה מפני חרדות. הבידול והפיצול במצבים קיצוניים הוא עד כדי חוסר זיהוי חלקים באישיות. הדבר יכול להתבטא גם בהפרעות אישיות גבוליות כך שברגע נתון אדם חושב X וברגע הבא Y תוך התנגדות קשה ל-X.

"פרנואידית" בגלל שהתחושה הדומיננטית היא תחושה של רדיפה על ידי כוחות ההרס והרוע הפנימיים וההשלכות שלהם על דמויות במציאות. פוזיציה זו קשורה לסכיזופרניה פרנואידית ולאישיות גבולית.

החרדה המרכזית: פחד ממוות, פחד מפני השתלטות הרע (דחף המוות, תחושות של מתח, חסך ותסכול) על הטוב (דחף החיים ותחושות נעימות) והרס האישיות. החרדה היא קיומית, לא לגבי יחסים בין-אישיים. אולם, היא יכולה לבוא לידי ביטוי ביחסים בין-אישיים מכיוון שהיחסים עם אדם כזה הופכים לבלתי נסבלים.
בשלב זה התינוק מוצף גירויים, תחושות נעימות ותחושות כואבות. ישנו כאוס. החרדות מפעילות פחד מפני המוות.
אין לו יכולת להבחין בין גירויים הנובעים מעצמו ואלו הנובעים מהעולם.

ערבוב של תחושות אלו מגביר את החרדה מפני דחף המוות ומופעלות הגנות הבאות להרחיק את כוחות ההרס מהאובייקט של דחף החיים ולהגן על אובייקט זה.
מתוך הפנטזיה הזאת נוצרים שני ייצוגי חרדה בפנטזיה: השד (Breast) הטוב והשד הרע.
התינוק פוגש בעולם באופן בלתי אמצעי את השד של האם שיכול להיות מזין, מרגיע ומשחרר חלב כך שמתעורר אוקסיטוצין אצל האם והתינוק. מנגד, השד יכול להיות רע אם הוא לא מפריש חלב ונוצרת חרדת מוות.

תהליך יצירת "השד הרע":

התינוק לא יכול לסבול ולהתמודד עם כוחות ההרס הקיימים בו. ברגע שמתחיל להתעורר מתח, אז אחת מהפעולות ההגנתיות של הנפש היא השלכת הרוע הפנימי על מישהו אחר, כך שנוצר "השד הרע". כלומר, גם אצל האם הטובה ביותר יתקיים "השד הרע" בשל השלכות הרוע של התינוק עליה.

השלכת הרוע הפנימי של התינוק אל "השד הרע" שהוא מקור לתסכול, חסך ומתח (התוקפנות כלפי השד הרע, הלא מספק): אני לא רע, העולם הוא רע (ממישהו אחר רע אפשר לברוח, מעצמי אי אפשר).

אך, באותו רגע מתפתח חשש מפני הנקמנות והתוקפנות של השד הרע שעלול לחסל את החלקים הטובים של העצמי ואת החוויות הנעימות הנובעות מהשד הטוב.

נוצרת חוויה פרנואידית (פחד להיות מותקף) במקום הפחד המקורי מפני הרס עצמי.

תהליך יצירת ה"שד הטוב":

התינוק רוצה להגן על החוויות הנעימות שלו מפני כוחות ההרס העצמי וכוחות ההרס של ה"שד הרע". התינוק מלביש על הדמויות בעולם את החלקים הטובים שלו.

השלכת הטוב הפנימי של התינוק (חוויות נעימות) אל "השד הטוב" שהוא מקור לחוויות הנעימות: הטוב הוא בעולם, רחוק ממני ולכן יותר מוגן מכוחות ההרס.

מתפתחת גם אידאליזציה של ה"שד הטוב": הפיכת הטוב לטוב אבסולוטי (ובכך הרחקתו מהרע).

מדובר בהגנה מכיוון שמגנים על החלקים הטובים, אצל האחר, מפני החלקים הרעים שבקרבנו. למעשה שמים את החלקים הטובים "בכספת", אצל אדם אחר.

אך באותו רגע, מתעוררת חרדה מפני הרס/רצח ה"שד הטוב" על ידי כוחות ההרס.

התינוק עכשיו צריך להתמודד עם חרדה פרנואידית וחרדה מפני הרס האובייקט הטוב.

הפוזיציה הסכיזואידית-פרנואידית: תפקיד האם

החוויות הטובות (השד הטוב) מפצות ומתקנות את הפנטזיות של השד הרע.
חשיבות החוויות הנעימות ותפקיד האם:

דאגה אמהית וטיפול הולם (האימא טובה דיה).

תגובת האם להזדהות ההשלכתית של התינוק.

הרע הוא פחות רע והטוב הוא נוכח יותר באישיות של הפרט.
מאפשרות הורדת פיצולים, התחלת יצירת אובייקט אחד, עצמי אחד ומעבר לפוזיציה שנייה.
תפקיד האם הוא להעביר לתינוק בהתנהגותה שהרע הוא לא כל-כך רע וניתן לתקנו.

האופן בו אנו מתמודדים עם קושי היווה את הבסיס להתפתחותן של תאוריות פסיכולוגיות רבות. עוד לפני שניגש לאופן ההתמודדות עם קושי, תאר פרויד כיצד נוצרת מלכתחילה תחושת הקושי. בכדי לעשות זאת, הציג את נפשו של האדם כבנויה משלושה מבנים מרכזיים הנמצאים בקונפליקט תמידי:

איד: המבנה המכיל את הדחפים שלנו (חיים, מוות). האיד פועל לפי עיקרון העונג ולכן תמיד ישאף להגיע במהירות לסיפוק מקסימלי של כל הדחפים, ללא התחשבות בתנאי המציאות.

אגו: המבנה המושקע בפעילות נפשית שמטרתה למצוא סיפוק תוך התחשבות במציאות. כלומר, האגו פועל לפי עיקרון העונג, אך מנסה למצוא דרכים לספק את הדחפים בהתאם לתנאים המוצעים. כדי להתמודד באופן יעיל עם המציאות, לעיתים קרובות יש צורך לעכב את סיפוק הדחף. לשם כך, משתמש האגו במנגנוני הגנה שמסייעים לו לעכב את הדחף בדרכים שונות (לפי אנה פרויד).

סופר אגו – אותם חלקים בתוך הנפש שמהווים את המוסכמות והחובות שלנו. המוסר, המצפון, מה מותר ומה אסור.

כך, פרויד מתאר כי הקונפליקט בין דחפים שונים לבין אילוצי המציאות הופך להיות קונפליקט בין מבנים שונים:
קונפליקט בין האיד לאגו.
קונפליקט בין האגו לסופר-אגו.
קונפליקט בין האיד לסופר-אגו.

בתקופה הפוסט-פרוידיאנית, תשומת הלב המקצועית הופנתה בעיקר למבנה האגו ויצרה זרם פסיכולוגי חדש – "פסיכולוגיית האגו". פסיכולוגיית האגו נשענה על מונחיו של פרויד, אך עסקה פחות בתכנים המודחקים ויותר באופני ההתמודדות, או כפי שהגדירם פרויד – מנגנוני ההגנה.

מנגנוני הגנה הם חלק מהבנת נפש האדם כבר עשורים רבים:

פרויד התייחס אליהם כמכניזמים המופעלים במהלך קונפליקטים על מנת להגן על האגו ולהתמודד עם תחושות חרדה.
אנה פרויד הגדירה את השימוש במנגנוני ההגנה כהתנהגות נורמטיבית ואדפטיבית בתגובה לאירועי לחץ פנימיים וחיצוניים.
כיום, מקובל לחשוב כי מנגנוני הגנה כוללים כל תפקוד קוגניטיבי שנועד להגן על הפרט מפני חרדה מוגזמת, ועל כן מהווים פעולה אדפטיבית. עם זאת, במצבים מסוימים, כאשר נעשה שימוש מופרז במנגנונים מסוימים, עלול להתרחש עיוות מציאות, כך שבמצבים אלה ההגנות אינן אדפטיביות.

קיים מגוון רחב של מנגנוני הגנה המאורגנים בהיררכיה, חלקם מנגנונים מיטיבים ובשלים (מנגנונים מסדר גבוה) אשר מאפשרים להתמודד עם קושי ללא עיוות המציאות, כגון הומור והזדהות, וחלקם מנגנונים לא בשלים (מנגנונים מסדר נמוך) אשר גורמים לעיוות נרחב של המציאות, למשל השלכה או פיחות ערך (דה-ווליואציה).

לדוגמה, אדם שנכשל להתקבל לעבודה בחברה מצליחה וחווה בעקבות זאת תחושות חוסר-ערך. בכדי להתמודד עם התחושות הקשות, אותו אדם עשוי לחשוב לעצמו: "זוהי חברה גרועה גם ככה, מזל שלא התקבלתי". כך, פיחות ערכה של החברה, השכיח במידה מסוימת את תחושת חוסר הערך. עם זאת, העובדה שזוהי חברה מצליחה, עומדת בסתירה עם התפיסה שהתגבשה ולכן מהווה עיוות של המציאות. מצד שני, אותו אדם עשוי להתבדח על מצבו מול חבריו: "לא קיבלו אותי כי אמרו שאני טוב מידי". כך, האדם מצליח לווסת את רגשותיו, תוך הכרה מלאה במציאות כפי שהיא.

חשוב לציין, כי כולנו עושים שימוש במנגנוני הגנה מסדר נמוך מעת לעת. עם זאת, התדירות והעוצמה בה אנו משתמשים בהם משתנות מאדם לאדם. בשל כך, האופן בו כל אדם מגן על עצמו מהווה אינדיקציה לקיומה/אי-קיומה של פתולוגיה נפשית וחומרתה. בכדי לאגד את הידע הנצבר לגבי סגנון הגנתי והשפעותיו על תפיסת המציאות לכדי כלי אבחנתי, הציע קרנברג את תאוריית ארגון האישיות.

קרנברג – על ארגון האישיות:
קרנברג מגיע לעולם עם שני עוגנים מרכזיים – יחסי אובייקט ופסיכולוגיית האגו. הוא התנגד לחלוקה להפרעות אישיות שונות בצורה הקטגוריאליות וטען שהרבה פעמים יש לאדם אחד מספר הפרעות אישיות. לכן, הציע כי במקום להסתכל על הסימפטומים שאנשים מציגים, יש לנסות ולעמוד על ארגון האישיות שלהם. רמות ארגון האישיות מתחלקות ל-3, בהתאם ל-3 אבני בניין:

זהות – היכולת לאינטגרציה של היבטים חיוביים ושליליים בעצמי ובזולת.

סגנון הגנתי – הגנות מסדר נמוך, למשל פיצול.

בוחן מציאות – המידה בה הפרט תופס את המציאות כמות שהיא.

בהתאם לגורמים אלו, קרנברג חילק את האנשים ל-3 קבוצות של ארגון אישיות:

ארגון אישיות נוירוטי (נורמלי). מדובר באנשים שיכולים להכיר בכך שיש בהם היבטים יותר מוצלחים ופחות מוצלחים, הם מבינים שהכול חלק מאותו האדם. אנשים אלו מפתחים את אותה הכרה גם לגבי אנשים אחרים, מעבר לעצמם. מדובר בתפיסה שיש בה אינטגרציה של חוויות מנוגדות, למשל, ההכרה של ילד בכך שאפילו שאמו לא מרשה לו לראות טלוויזיה, היא עדיין רוצה בטובתו ואיננה אדם רשע. ההגנות בקבוצה הנוירוטית הן בדרך כלל מסדר גבוה וכוללות מנגנונים כגון: הדחקה, רציונליזציה ואינטלקטואליזציה. מנגנונים אלו מאפשרים לנו לחיות בעולם, ללא עיוות מהותי של המציאות סביבנו ומאפשרות בוחן מציאות תקין.

אנשים עם ארגון אישיות גבולי. מדובר באנשים שמה שבולט אצלם הוא חוסר היכולת לעשות אינטגרציה של החוויות של עצמם ושל הזולת. למשל, רואים את הביקורת שיש להם כלפי אחרים, ללא כל יכולת להתייחס גם להיבטים חיוביים שלהם. קרנברג אמר שמצבים אלו מתפתחים על רקע בו לא נבנו מספיק חוויות טובות ומשמעותיות לאורך החיים.

במצב זה, האדם מרגיש שאם ייתן מקום גם לחוויותיו הרעות, הן יאפילו על החוויות הטובות ויעכלו אותן. הדרך להתמודד עם חששות אלו היא שימוש במנגנון הפיצול. מנגנון הפיצול מתבטא בתפיסה שאנשים הם או טובים, או רעים, ללא תחום אפור. בהתאם לכך, ניתן לראות שאנשים עם ארגון אישיות גבולי יתקשו לראות את ההיבטים החיוביים של האחר ברגע שיש להם ביקורת כלפיו. כמו כן, מכיוון שאותה תפיסה מוכוונת גם כלפי העצמי, אנשים שמשתמשים במנגנון הפיצול ירגישו יום אחד "על פסגת האולימפוס" ויום לאחר מכן שהם בתחתית. לאנשים עם ארגון אישיות גבולי יש תחושה של קושי בלתי נסבל להפגיש בין היבטים שונים שלהם והיבטים שונים של הזולת.

בוחן המציאות שלהם תקין, אבל במצבים טעונים רגשית ארגון אישיות גבולי יכול להוביל למצבים פסיכוטיים. בדרך כלל מדובר במצבים פסיכוטיים קצרים ואקוטיים. עם זאת, אם המצב הפסיכוטי ממושך, מדובר כבר על ארגון אישיות פסיכוטי.

אנשים עם ארגון אישיות פסיכוטי. "התפוררות" הזהות, תחושות עצמי מטושטשות, קושי להבין מי אני, ומה הם הגבולות ביני לבין הזולת. המציאות מעוותת בצורה משמעותית, כך שכמעט ואין חיבור למציאות.

ביבליוגרפיה:

Cramer, P. (1987). The development of defense mechanisms. Journal of Personality, 55, 597-614.‏
Cramer, P. (1999a). Personality, personality disorders and defense mechanisms. Journal of Personality, 67, 535-554.‏
Freud, A. (1946). The ego and the mechanisms of defense. International University Press. New York.
Freud, S. (1915). Repression. In Collected Papers, 84-97. New York: Basic Books.
Kernberg, O. F., and Michels, R. (2009). Borderline Personality Disorder. American Journal of Psychiatry, 166, 505–508.