כאשר קיימת תחושה של נתק מעצמנו, אנחנו מאבדים עוגן. כדי להרגיש שלמים ונוכחים, חשוב לטפח קשר רציף עם מי שאנחנו באמת – לא הדמות שאנחנו חושבים שחייבים להיות, אלא האני האותנטי שמבקש להתבטא באופן טבעי. החיבור הזה מאפשר לנו לצעוד בביטחון גם מול מצבים שמערערים אותנו.

כדי לגלות את הזהות האמיתית שלנו, נדרש רגע של עצירה והקשבה. יש אנשים שמכירים את עצמם היטב ויודעים מה הם מקרינים, ויש כאלה שזקוקים לעוד זמן, חקירה ודיוק כדי להבין מהו אותו "אני" עמוק שמוביל אותם. אין דרך נכונה אחת – יש דרך אישית.

איך מגדירים את התכונות שמאפיינות אותנו?

אחד הכלים הפשוטים אך היעילים הוא לכתוב רשימה של תכונות שמבטאות את מי שאנחנו. לא תכונות שהיינו רוצים שיהיו לנו, אלא אלו שמרגישות טבעיות ומדויקות לזהות שלנו. זה יכול להיות טוב לב, קלילות, חדות מחשבה, יצירתיות, חמלה, או כל דבר שמהדהד.

לאחר שממפים את התכונות, אפשר לבחור משפט מחזק שיזכיר לנו את מהותנו ברגעי בלבול. משפט כזה יכול להיות:

“אני מפיץ חמלה וביטחון”,

או “אני מביא שמחה וקלילות לסביבה שלי”,

או “אני נוכח ובעל מרכז”.

משפט קצר, ברור, שנושא בתוכו את מי שאנחנו בפשטות.

כשאנחנו פוגשים אנשים, יוצאים לאירוע, נמצאים בפגישה או בכל סיטואציה חברתית אחרת, כדאי לשאת איתנו את הידיעה הפנימית הזו. להזכיר לעצמנו מי אנחנו, על מה אנחנו נשענים, ומה אנחנו בוחרים להביא לעולם. לא ממקום של הצגה, אלא מתוך נוכחות אותנטית.

ככל שנתרגל את החיבור הזה, כך נגיע למצבים רבים יותר מתוך יציבות פנימית. התרגול אינו מסובך: לזכור את המשפט שלנו, לסמוך על עצמנו, ולהיות ערים לכוונה שאותה אנחנו מבקשים לשדר. כאשר אנחנו מחוברים כך לעצמנו, האינטראקציות הופכות טבעיות יותר, ואנחנו נשארים נוכחים ולא מתנתקים.