למה להוסיף שמן למדורה? על סבל שמתווסף לכאב!

כאב הוא עובדה – אך שימו לב ש:סבל הוא בחירה!!! כן כן!

למה להוסיף עוד שמן למדורת הכאב? די לסבל!
למה להוסיף עוד שמן למדורת הכאב? די לסבל!
יש מצב מסוים שאנחנו חווים, לא פעם, ואיננו מודעים לו כלל: מצב שבו אנו כואבים – ואז מוסיפים על הכאב שכבר קיים עוד שכבה של כאב, שנובעת מאיך שאנחנו מגיבים אליו.
על פי התפיסה הבודהיסטית, הקושי הזה מפורש כ"מכת שני חיצים": החץ הראשון פוגע – והחץ השני מגיע מהתגובה שלנו לפגיעה.

כשהמציאות פוגעת – זה החץ הראשון

אנחנו נשברים רגשית, נופלים פיזית, מאבדים אדם יקר או חווים תסכול מהחיים. התחושות האלה – כאב, צער, כעס, בדידות – הן חלק מהקיום האנושי.
הן לא "שגיאה במערכת", אלא בדיוק מה שהמערכת יודעת לייצר כשהנסיבות קשות. זו התגובה הישירה לאירוע – וזו הפגיעה הראשונה, הבלתי נמנעת.
אך לא הכאב הוא הבעיה – אלא איך שאנחנו משחזרים אותו
לאחר שהכאב מתרחש, נכנסת התודעה לפעולה. היא מתחילה לפרש, לנתח, לשפוט:
"למה זה קרה לי?",
"איך לא שמתי לב?",
"אני לא אצליח להתמודד",
"אני תמיד נכשל".
כל אחת מהמחשבות הללו אינה תוצאה של האירוע עצמו – אלא תגובה של הנפש, שגורמת לנו לחוות את הכאב שוב ושוב. זו הפגיעה השנייה, זו שאנחנו יוצרים בעצמנו. וזהו בדיוק ההבדל בין כאב לבין סבל.

אפשר להפסיק להילחם בכאב – ולבחור לא לסבול

החדשות הטובות הן, שאת החץ השני אפשר לעצור. גם אם הגוף כואב, גם אם הלב נשבר – אין הכרח להוסיף שכבות של התנגדות פנימית, של שנאה עצמית או של האשמה. אנחנו יכולים לחוות את הקושי מבלי לשקוע בו.
אפשר להתייחס לכאב כאל אורח – לא כאויב. להרגיש אותו, אבל לא להיאחז בו. לא להמציא עליו סיפור.
לא לארוז אותו בזעם. פשוט לדעת: זה חלק מהחיים, וזה זמני.

לדוגמה: אדם באמצע טיפוס מפרך

הדרך תלולה, הרגליים כואבות, הזיעה נוטפת. הוא יכול להתמקד בקושי ולהישבר נפשית – או להבין שזה חלק בלתי נפרד מהמסע אל הפסגה.
התחושה הפיזית לא תיעלם – אבל החוויה הנפשית יכולה להשתנות. במקום סבל – נוכחות. במקום יאוש – נחישות.

אספנו עוד דוגמאות שיכולות להיות רלוונטיות

לדוגמה: אדם רנדומלי שנתקע בפקק…למי זה לא קרה?

הוא ממהר לפגישה חשובה, ואז מגלה שכל הכביש פקוק לחלוטין.
הוא מבין שכבר לא יגיע בזמן
האיחור. הפגישה תתחיל בלעדיו. זה בלתי נמנע.
הוא כועס על הנהגים האחרים, מקלל את עצמו שלא יצא מוקדם יותר, שוקע בתחושת כישלון או הלקאה עצמית. כל אלו מוסיפים סבל על גבי האיחור, מבלי לשנות את המציאות.
הוא מקבל שהמצב מחוץ לשליטתו. מדליק מוזיקה נעימה, נושם עמוק, מודיע על העיכוב – ומתמודד.

הורה שנשבר מול התפרצות של הילד

הילד צועק, מתפרץ, בוכה – וההורה מרגיש חסר אונים.
הקושי לטפל בסיטואציה מורכבת. זה קשה, זה מעייף – וזה אמיתי.
ההורה מתחיל לחשוב: "אני הורה גרוע", "למה זה הילד שלי?", "אני לא שווה כלום" – ומייצר כאב רגשי נוסף שלא נובע מהילד, אלא מהשיפוט העצמי.
להבין שזה רגע מאתגר בהורות, לא סימן לכישלון. לחמול על עצמו. להרגיש את העומס – בלי להוסיף אשמה.
אישה שמאובחנת עם מחלה כרונית

הפעם נסביר את זה עם החיצים…

החץ הראשון: כאב פיזי, בדיקות, תרופות, עייפות. אלו עובדות קשות שהיא צריכה להתמודד איתן.
החץ השני: מחשבות כמו "החיים שלי נגמרו", "אני לא כמו כולם", "מה עשיתי שמגיע לי" – כל אלה אינן חלק מהמחלה עצמה, אלא מהתגובה הנפשית אליה.
בחירה אחרת: להרגיש את הקושי בלי להיאחז בו. להיעזר, לטפל, לקבל תמיכה – ולזכור שהיא הרבה מעבר למחלה שלה.

אדם שפוטר מהעבודה בה עבד

החץ הראשון: הפיטורין עצמם. אובדן הכנסה, זהות מקצועית, שגרה. זה אירוע כואב מאוד.
החץ השני: הוא מריץ בראש מחשבות כמו: "אני כישלון", "לא יאהבו אותי בשום מקום אחר", "הכול אבוד". הוא מוסיף סבל רגשי שלא תורם להתמודדות – רק מכביד.
אפשרות אחרת: לקחת זמן לעבד, להרגיש, ואז להתפנות לבניית דרך חדשה. אולי אפילו הזדמנות שלא ציפה לה.

נערה שנדחתה רומנטית

החץ הראשון: התחושות של אכזבה, כאב לב, פגיעות. הן טבעיות לחלוטין.
החץ השני: היא עלולה לשקוע במחשבות כמו "אני לא שווה כלום", "אף אחד לא יאהב אותי", "עשיתי טעות ששיתפתי רגש". הסבל הזה כבר לא נובע מהדחייה עצמה, אלא מהפרשנות.
גישה אחרת: להבין שתחושת כאב בלב היא תגובה בריאה לאכזבה. לתת לה מקום – ואז להמשיך הלאה בלי לערער על הערך העצמי.

רץ מרתון שמתכווץ באמצע המסלול

החץ הראשון: השריר נתפס, הגוף מסרב להמשיך. כאב אמיתי ונקודתי.
החץ השני: "אני מאכזב את כולם", "כל האימונים היו לשווא", "אני כישלון". זוהי כבר תגובה נפשית – לא כאב פיזי.
אפשרות אחרת: לנוח, לנשום, להודות על הדרך עד כה, ולזכור – עצירה אחת אינה מגדירה מסע שלם.

מילה לסיום

אנחנו לא שולטים במה שקורה – אבל כן שולטים באופן שבו נענה. הכאב יגיע, אין ספק. אבל הסבל? זה כבר תלוי בנו.
הכאב מציאותי. הסבל – בחירה.
לעוד חומרים ותכנים של דפנה שם טוב – חפשו באינסטגם או בפייסבוק שלה תחם השם שלה. צ'או בלה!

 אהבה – רגשות מחשבות פעולות תובנות על יום האהבה

 אהבה – רגשות מחשבות פעולות

אהבה מורכבת מתחושות ממחשבות וממעשים.

הרבה פעמים כשמדברים על אהבה מדברים, למעשה, על רגשות.

זה עלול להיות מתעתע!

כי רגשות, כידוע לנו, הן דבר מסובך ומורכב שנשען על הרבה ניסיונות עבר שצברנו מאז שנולדנו ועד היום.

לעומת זאת, מחשבות הן משהו שאנחנו יכולים לשלוט בו,

לכוון אותן ולהיות יצירתיים לגביהם.

כדי לאהוב גם במחשבות, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו את רשימת הדברים הטובים במושא אהבתנו.

ולנטייז דאיי - תובנות
ולנטייז דאיי – תובנות

להרגיל את עצמנו לראות את הטוב.

להרגיל את עצמנו לחשוב חיובי ואופטימי.

ולתת מקום למחשבות האלה לא פחות מכובד מהרגשות.

וגם לפעול.

לדעת להיות אוהב פעיל!

לשאול, להתעניין.

להפחית ביקורת.

לא לקחת את האנשים שלצדינו כמובנים מאליו.

אז לצד הרגש כדאי לזכור לטפח מחשבה אוהבת ומעשים אוהבים.

אינטנסיביות של מערכות יחסים בימי קורונה

התמודדות עם השלכה בימי קורונה 2020

קיימת סכנה שבאופן טבעי נשליך אחד על השני חלקים מעצמנו.

המצב ההשלכתי הוא בעצם מנגנון הגנה.

במקום להתמודד עם נושא לא פתור בעצמנו אנו מייחסים אותו לאחר.

זה לא שאנו מתחמקים באופן מודע מהתמודדות זו.

אלו תהליכים בלתי מודעים בדרך כלל אשר מתרחשים באופן אוטומטי.

 

לדוגמא:

בימי הקורונה עולים ומתגלים רגשות ופחדים סמויים החבויים בנו
בימי הקורונה עולים ומתגלים רגשות ופחדים סמויים החבויים בנו

הורה שיש לו עניין בלתי פטור עם הגשמה מקצועית עלול להשליך על ילדו.

הרבה חרדות בנושא הלימודי.

ובתקופה זו. בימים בהם הילדים לומדים בזום, זה יכול לעורר בעיות רבות.

לילד יהיו קשיים בגלל המערכת של הלמידה מרחוק.

זה יעורר חרדה מוגזמת אצל ההורה.

הוא יגיב באופן קיצוני לקשיים של הילד מה שיגרום לילד הרבה מתח וחוסר שקט.

כי כאשר משליכים עליך חלקים מנפש המשליך, זה כאילו "חי בך" ומייצר חוסר שקט ובלבול.

לעומת זאת הורה שרגוע בנושא קריירה ולימודים יוכל הרבה יותר בנחת להיות לעזר לילדו ומכאן ייפתח מעגל השפעה חיובי.

 

ישנה עוד המון דוגמאות להשלכה:

אדם שפוחד להתבגר או שחושש מזקנה ישליך את זה על אמו אביו או אשתו ויחוש אי שקט בקרבתם.

אלו פחדים ששכבו רדומים והתקופה של הקורונה עם כל המשמעויות שבה – הציפה את הכל אל פני השטח.

ומכיוון שלפעמים קשה לנו לגעת בפחד העמוק מהנושא אנו מוצאים סיבות אחרות לרטון כלפי האדם שסביבנו כי אנו חשים עצבנות.

והאדם שעליו מתקיימת ההשלכה מרגיש מבולבל וממורמר ולא תמיד יכול "לשים את האצבע" על הסיבה.

זאת מכיוון שתהליכי ההשלכות הללו הם עמוקים מאוד ואף מוסווים מעיני המשליך ומעיני המושלך.

הם רק יוצרים אוויר עכור ואי שקט.

בתקופת הקורונה תופעת ההשלכות יכולה מאוד להתעצם.

גם עולים בנו הרבה פחדים.

פחדים ששכבו "רדומים במרתף" ועכשיו התקופה והנתונים מציפים אותם.

וגם אנחנו מאוד קרובים בקרבת יתר ליקירנו.

כך שזה באמת כר נרחב למצבים השלכתיים.

מודעות לתופעה יכולה מאוד לעזור כאן.

אם נבין ונהיה ערים ונשים לב נוכל לנהל את זה בצורה יותר טובה.

אם נחוש רוגז או עצבים כלפי בן משפחתנו נעצור לרגע.

נשאל את עצמנו: "מה באמת אנחנו חשים".

ממה באמת אנחנו חוששים?

מה מסתתר מאחורי הזעם שכרגע תוקף אותנו.

ואז נגיע למחוזות בתוכנו שלא ידענו כל כך על קיומם.

או שידענו והדחקנו.

והפתרון יוכל להיות באיזשהו ניהול של מונולוג פנימי מרגיע רגע לפני שאנו משליכים את הכאב שבנו לחצרו של בן משפחתנו.

דילוג לתוכן